החלטה בתיק ע"א 6722/05

1.         לפנינו בקשה לעכב את ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ככל שהוא נוגע לחיוב המבקשת בתשלום הוצאות ושכ"ט.

2.         המשיבה 1 (להלן: המשיבה) הגישה כנגד המבקשת תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו למתן פסק דין הצהרתי (ה"פ 1114/04). בית המשפט קמא נתבקש להצהיר, כי למשיבה הוקנו במלואן זכויותיו של בעלה לשעבר, הוא המשיב 2 (להלן: המשיב), בנכס שברחוב לכיש 13 בתל מונד (חלקה 14 בגוש 7792), לרבות המיטלטלין שבו, וזאת במסגרת הסכם גירושין וממון שנכרת בין שניהם. כן נתבקש בית המשפט להורות, כי המבקשת איננה רשאית לנקוט הליכי הוצאה לפועל לגבי הנכסים האמורים, וכי העיקול אשר רשמה בטל. ביום 25.5.05 קיבל בית המשפט (כב' השופטת ר. לבהר-שרון) את התביעה, וקבע כי מעמדן הקנייני של זכויות רוכש הנכס (היא המשיבה) עדיף על מעמד הנושה של מוכר הנכס (היא המבקשת). לפיכך, נפסק כי המבקשת איננה רשאית לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנכס, וכן כי העיקול שנרשם על ידה בטל. כנגד המבקשת נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ש"ח, בצירוף מע"מ.

3.         המבקשת מערערת בפני בית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט קמא, ככל שהוא נוגע לפסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד (ע"א 6722/05). לטענתה, הסכום שנפסק איננו סביר, מאחר שההליך המשפטי נמשך כתשעה חודשים בלבד, נתקיימו במהלכו שני דיוני קדם קצרים, וכן הוגשו סיכומים בכתב, אשר אורכם עד לחמישה עמודים בלבד. כן נטען, כי היקף הסכום מגיע כדי שליש מגובה החוב שחב המשיב, אשר בגינו הוטל העיקול. עיקול זה הינו חלק מהליך הוצאה לפועל שנפתח כנגד המשיב, אשר עד כה העלה חרס. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי בכל שלב בהליך פעלה על פי הדין למימוש זכויותיה, ומן הראוי שלא תענש על כך בפסיקת הוצאות כה גבוהה. 

4.         יחד עם הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות ושכר הטרחה, עד למתן החלטה בערעור. לטענת המבקשת, סיכויי הערעור טובים. כן נטען, כי לא ייגרם כל נזק למשיבה, היא התובעת בהליך בבית המשפט קמא, כפי שלא נגרם לה כל נזק עד כה, בהיותה בעלת הזכויות בנכסים הנדונים. זאת, מאחר שתביעתה היתה הצהרתית ולא כספית. לעומת זאת, נזקה של המבקשת, באם לא יעוכב ביצוע התשלום, הינו בלתי הפיך. נטען, כי תשלום הוצאות ושכר טרחה יביאו את המבקשת לידי גרעון בחשבונותיה.

5.         המשיבה דוחה את טענת המבקשת באשר לסיכויי הערעור, וסבורה כי סיכויים אלו אפסיים. הלכה היא, כך נטען, כי בית משפט שלערעור נמנע מלהתערב בפסיקת הוצאות. כן נטען, כי המבקשת כלל לא העלתה טענה ישירה בדבר חוסר יכולתה של המשיבה להשיב את סכום ההוצאות, באם יתקבל הערעור, ומשכך יש לדחות את הבקשה על אתר. המשיבה טוענת - אולם לא מגבה זאת בתצהיר - כי היא רופאת שינים במקצועה, בעלת בית מגורים בעל ערך רב, ולפיכך לא תתקשה להשיב את ההוצאות אם תידרש לכך.

6.         דין הבקשה להידחות. כלל הוא, כי מקום שזכה בעל דין בהליך משפטי, יהנה הוא מפירות זכייתו, ורק במקרים חריגים יעוכב ביצוע פסק הדין. על המבקש עיכוב להוכיח שניים: כי קיימים סיכויים טובים לערעורו, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שלא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו, באם יזכה בערעור לאחר ביצוע פסק הדין (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פ"ד מא(1) 713).

            סיכויי הערעור במקרה זה אינם טובים. הלכה היא, כי בית משפט שלערעור ימעט להתערב בקביעת סכומי הוצאות שנקבעו בידי הערכאה הדיונית, שהדבר נתון לשיקול דעתה (ע"א 5630/90 צבי תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר, פ"ד מז(2) 517), זאת, אף מקום שערכאת הערעור היתה פוסקת סכום אחר אילו היה הדבר נתון לשיקולה הראשוני (רע"א 7705/03 בני דרור נ' גד פניני, תק-על 2003(3) 2609). בית משפט זה כבר הביע בעבר את הסתייגותו כלפי ערעורים אשר עניינם הבלעדי הוא פסיקת הוצאות (ע"א 406/80 אליה אלקיים נ' ישראל הוברמן, פ"ד לו(4) 416). באשר למאזן הנוחות, יודגש כי המבקשת כלל לא העלתה טענה כנגד יכולתה של המשיבה לעמוד בהחזר תשלומי ההוצאות ושכר הטרחה, באם יתקבל הערעור. משכך, אין עילה לחרוג מן הכלל הנוהג, הקובע כי פסק דין שניתן יבוצע לאלתר.

            הבקשה נדחית, אפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 6,000 ש"ח.

            ניתנה היום, י"א באלול תשס"ה (15.9.05).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: